בגדול, אין לי מה לומר על פסח שלא נאמר. זה סיוט. באמת. עם כל הרצון הטוב, האחווה היהודית, התרבות והמשפחתיות – פסח זה לא כיף. אנחנו מתחילים לעבוד חודש לפני כן, מנקים, מאווררים, זורקים דברים (שזה אולי החלק היחיד שבאמת טוב), קורעים את עצמנו בכיבוס וילונות וקרצוף קירות, ואז סובלים ארוחת ערב של 4-5 שעות (וזה גם אם בחרנו לא להמשיך את החלק השני של ההגדה שלאף אחד לא אכפת ממנו אחרי האוכל), רק כדי להגיע לשבוע שלם בו כל עם ישראל נמצא ברחובות, וכולם רעבים.
מי הזיז את הג'חנון שלי?
כן. אמרתי רעבים. אני חצי תימניה, חברים. העם שלי מתקיים מבצק. השטות הזאת שנקראת מצה זה למעשה קרטון שהשאירו בשמש, וזה לא טעים לאף אחד (אם אתם לא מודים בפניי, לפחות תודו בפני עצמכם – מצה דקה ויבשה לא משתווה לחלה טרייה וקריספית שהרגע יצאה מהתנור, בואו..) וכל ה-"כאילו לחם" האלה שאנשים מכינים מכמויות עתק של ביצים ועוד יותר אוויר, לא באמת משביעות. אז אנחנו מסתפקים בלהדליק את המנגל 7 פעמים בשבוע, רק כי זה נהוג, ואז אנחנו לא יכולים לראות עוד קבב עד.. שבוע אחר כך בערך. כשיש ל"ג בעומר, ויום העצמאות, וכל החגים האלה שאי אפשר לחגוג אותם בלי קבב.
למה פסח לא בחורף?
ואני מודה, לא הייתי עד כדי מרירה אם לפחות הפסח לא היה מגיע באביב. לפני שנה הלכתי לבדיקת אלרגיה כדי להבין למה היקום לא אוהב את זה שאני נושמת סדיר והתחשק לו למנוע את זה, וגיליתי שאני אלרגית לשלושה דברים – קרדית אבק הבית (לא מפתיע), פריחת עץ זית (גם כן לא מפתיע, גם אבא שלי ואחותי אלרגיים), וצמח שנקרא כתלית יהודה (קצת מפתיע, בחיים לא שמעתי עליו). ועכשיו ילדים, נסו לנחש מה משותף לכל האלרגיות הללו? כולן מופיעות ביתר שאת בתחילת האביב. עץ הזית מתחיל לפרוח, כתלית יהודה מתפזרת באוויר, והאבק, הו, האבק. בין נקיון ספרים שעמדו על מדף ואף אחד לא נגע בהם מאז פסח האחרון, לאיבוק תריסים וחלונות, אני הופכת לגוש אלרגני ממורמר שרק רוצה שיחזור שוב החורף (מכל הסיבות בעולם).
הפתרונות שלי
אז איך אני נראית באלרגיה? האף נסתם. ולא נסתם כזה שאפשר לקנח ולהרגיש יותר טוב, אלא סתום לנצח, ולכי תתמודדי. השיעולים היבשים המציקים תוקפים (במיוחד בלילה), קנה הנשימה מרגיש כאילו הוא התכווץ בכביסה, והעיניים… יבשות, מעקצצות, שורפות, מגרדות. סבל, כבר אמרתי?
אבל אני מתמודדת, כי פסח, ואביב, ואלוהים בכל זאת רצה גם להע
ניש קצת אותנו. רופאת האלרגיה החביבה נתנה לי כדור שיקל על האף והשיעולים על מנת לטפל באלרגיה, ובשביל העיניים היבשות אני משתמשת במוצר מסדרת בפנטן – טיפות עיניים שמגיעות גם בבקבוק וגם כטיפות סטריליות בודדות. בניגוד לטיפות עיניים אחרות שאני מכירה שהדבר הכי מרגיז בהן זה שצריך לזרוק אותן בדיוק חודש מיום הפתיחה (ואתם לא מבינים כמה בקבוקים זרקתי שהיו מלאים לחלוטין), הטיפות הללו מחזיקות מעמד עד 3 חודשים מרגע הפתיחה (מה שיסדר אותי לכל האביב וגם קצת אחר כך), ויש גם את הטיפות שמגיעות באריזות אינדיבידואליות חד-פעמיות של 20 בקבוקונים, ככה אפשר לפתוח כל אחד בנפרד כשיבש או מציק.
עכשיו רק חסר לי למצוא פתרון לנקיונות שמגיע בבקבוקון סטרילי ואני מסודרת…
ועכשיו לחלק הטעים…
ואם הגעתם עד לכאן, אני יכולה להגיד שהדבר היחיד שבאמת טוב בפסח, זה שאני מתנסה בכל מיני קינוחים חדשים כל שנה, ובשנה שעברה מצאתי אחד שעפו עליו – טעמי תוצרת בית! קחו מתכון שיגרום לכולם להגיד שעשיתם להם את הפסח…
טעמי תוצרת בית (מתכון של עוגיו.נט עם כמה שינויים שלי)
תבנית מרובעת בגודל 20*20
לשכבת פצפוצים-נוגט:
70 גרם חמאה
40 גרם (4 כפות) דבש
55 גרם (5 כפות) סירופ תירס – ניתן להחליף בגלוקוזה
2 כפות מייפל – ניתן להחליף בדבש
50 גרם (1/4 כוס) סוכר
100 גרם (3 וחצי כוסות) פצפוצי אורז – אני החלפתי 30 ג' באגוזי לוז קצוצים לתוספת טעם
80 גרם (8 כפות) נוטלה – ניתן להחליף בכל ממרח שוקולד אחר
לטופי-קרמל:
200 גרם (חצי פחית) חלב מרוכז ממותק
40 גרם (1/8 כוס) סוכר חום כהה
40 גרם חמאה
10 גרם (כף) סירופ תירס
קורט מלח
לציפוי שוקולד:
300 ג' שוקולד חלב (במתכון המקורי זה עם שוקולד מריר מטומפרר. אני ויתרתי)
אופן ההכנה:
בסיר בינוני מניחים יחד חמאה, דבש, סירופ תירס, מייפל וסוכר ומבשלים יחד עד שנוצר רוטב קרמל אחיד וחלק. מורידים מהאש ומוסיפים פנימה את הנוטלה. מערבבים היטב עד שהתערובת חלקה.
מוסיפים את פצפוצי האורז ומערבבים היטב בעזרת לקקן / מרית עד שכל הפצפוצים מצופים. מעבירים את התערובת לתבנית משומנת קלות ומשטחים תוך כדי הידוק הפצפוצים לתבנית.
מעבירים את תחתית הפצפוצים לייצוב במקפיא למשך כחצי שעה לפחות.
בסיר קטן מניחים יחד חלב מרוכז, סוכר חום, חמאה, סירופ תירס ומלח ומבשלים יחד על אש גבוהה עד שנוצר קרמל והתערובת אחידה. מנמיכים ללהבה בינונית וממשיכים לבשל תוך ערבוב עוד 2-3 דקות. יוצקים את הטופי קרמל מעל לשכבת הפצפוצים הקרה, ומחזירים למקפיא להתייצבות למשך שעתיים לפחות.
בעזרת סכין חדה וארוכה פורסים לחטיפים בגודל 2*4 ס"מ ובינתיים מכינים את הציפוי.
ממיסים שוקולד לציפוי. מעבירים בעדינות את החטיפים לתוך הקערה בה נמצא השוקולד ומצפים היטב מכל הכיוונים. מחלצים את החטיפים בעזרת מזלג תוך ניעור עודפי השוקולד. מניחים את החטיפים 
המצופים על נייר אפייה ומחכים להתייצבות מוחלטת של השוקולד. שומרים בקופסה אטומה במקרר.
