קניות און ליין – הדרך הבטוחה ביותר לקנות!

בתור מכורת קניות ברשת אמיתית, אני מכירה את כל האתרים, את כל הפינות, את כל המבצעים הסמויים, וזה איכשהו מביא אותי תמיד לאותו מקום – "מעיין, תזמיני לי גם". אנשים רואים דברים שקניתי, במחירים טובים ובמקום לקחת את המושכות לידיים שלהם, ישר מביטים בי בעיני עגל חמודות ומבקשים "תזמיני לי גם!". את אחותי הגדולה כבר לימדתי את רזי המקצוע, יש שיטענו שהמלפפון היכה את הגנן בעניין הזה, אבל רוב החברות סביבי (ואבא ואמא שלי כמובן) נהנים מזה שיש ממי לבקש.

אי אפשר להתווכח עם פחד
בסך הכל, התירוץ שהם נותנים לי כשאני מנסה ללמד אותם להזמין לבד הוא טוב – רוב האינטרנט לא מספיק בטוח. יש לי חברים שמעולם לא הזינו פרטי כרטיס אשראי לתוך אתר כלשהו, גם לא אתר ישראלי, מחשש למתקפת סייבר, גניבת זהות, או כל שטות אחרת שהם שמעו בחדשות ועכשיו בטוחים שאיזה האקר סורי מתביית דווקא עליהם. ולא עזרו ההסברים (אני קונה ברשת כבר עשור וחצי בערך, ומעולם לא היו לי בעיות, טפו טפו), ולא עזר ההגיון (לתת פרטי כרטיס אשראי בטלפון לאיזה נער מחוצ'קן בן 16 כשאת מזמינה פיצה זה יותר בטוח?!) – אני עדיין המזמינה הלאומית, כי הם.. מפחדים.

הפתרון לכל צרותיכם! (כמעט)
אז זהו. יש פתרון והוא מתאים גם להם וגם לכל מי שפשוט לא מתלהב מלחשוף את פרטי כרטיס האשראי שלו ברשת – ויזה אנונימית!

טוב, לא באמת קוראים לזה ככה, אבל תודו שהשם הזה מושך… האמת היא שמדובר בכרטיס ויזה נטען של דואר ישראל שאינו מקושר לחשבון הבנק שלכם, כמו כרטיסי אשראי אחרים. הכרטיס הוא אמנם כרטיס אישי שלכם, אך אינו מכיל את הפרטים האישיים (וגם לא כתוב עליו את השם שלי), והוא מאפשר לכם לטעון אותו בסכום כסף רצוי כל פעם. כלומר, גם אם הכרטיס הולך לאיבוד או נגנב, לא ניתן להתפרע אתו. הוא מוגבל אך ורק לסכום שנמצא בתוכו!

הוא בכלל נולד כתחלופה (מצוינת!) לtravelers checks שפעם היינו לוקחים לחו"ל איתנו כדי לא להסתובב עם מזומן. פשוט מטעינים אותו בסכום הרצוי לפני הנסיעה לחו"ל ומגהצים בלי לפחד, אבל רק לאחרונה הבינו כמה הוא שימושי ללקוחות בארץ שקונים באופן מקוון בחו"ל. אתם מטעינים את הכרטיס (אפשר בסניפי הדואר, אבל הכי נוח דרך האתר בכמה קליקים) ורוכשים אתו כאוות נפשכם בכל אתר.

מעולה גם לילדים
בצורת רכישה זו אתם מגנים על עצמכם באופן מלא מפני פריצות לאתרים, מאגרי מידע עם מספרי כרטיס ועוד, ויודעים שתבזבזו רק מה שהגדרתם לעצמכם ותו לא. זה פתרון מעולה גם לילדים ונערים. הכרטיס מוגבל, ניתן לטעון אותו עבורם פעם בחודש בדמי הכיס, ולתת להם לקנות מה שהם רוצים באינטרנט, מבלי לחשוש מהוצאות יתר ומבלי לבצע בעצמכם את הרכישה. דרך מעולה ללמד עצמאות וגם תכנון לטווח רחוק של הכסף שברשותם!

אז איך עושים את זה?
קודם כל, כדאי לעשות את זה עכשיו כי עד סוף נובמבר הם במבצע. מזמינים את הכרטיס (בעלות ראשונית וחד פעמית של 45 שקלים), משלמים לשליח עד הבית 9.90 ₪ ומקבלים כבר 10 דולר או אירו טעונים בתוך הכרטיס, כך שהוא יוצא כמעט בחינם. את הכרטיס ניתן להזמין בסניף הדואר או באתר דואל ישראל.

ואם כבר התחלתם את עניין הרכישות באינטרנט, למה שלא תקבלו קצת כסף בחזרה? ביחד עם כרטיס הויזה הנטען, השיק הדואר שירות cashback, שירות שכאשר אתם נרשמים אליו, מחזיר לכם אחוז מסוים מכל רכישה שתבצעו באתרים הגדולים והבינלאומיים (איביי, נקסט, עלי אקספרס, booking.com, אסוס מלא אתרי תיירות ועוד!). לכל אתר יש מדיניות משלו של החזר כספי, בין אחוז אחד מסך הקנייה ועד ל-8% מסך הקנייה, וזה נכנס ישירות אליכם לחשבון ה-post cashback  שיצרתם לשימוש עתידי – לתוך הויזה הנטען (ואז תקבלו 5% נוספים לפינוק על הדרך), או לחשבון פייפאל, או אפילו ישירות לחשבון הבנק, לפי בחירתכם!

אז מה קונים?!
ואם הגעתם עד לכאן, אשתף אתכם בכמה רכישות שביצעתי לאחרונה עם הכרטיס הנטען שלי, בעקבות השגעון החדש שלי – להכין פרלינים בבית.

אז קניתי קודם כל תבניות שוקולד (תבניות מיוחדות מפוליקרבונט), מדחום שוקולד, כי חייבים לטמפרר בצורה מדויקת, שוקולד איכותי לעבוד אתו (מאתר ישראלי מקסים!), משקל למדידת הרכיבים ושקיות זילוף לזילוף הגנאש.

הכנתי 4 סוגי פרלינים בניסיון הראשון שלי – שוקולד מריר עם דובדבני אמרנה, שוקולד לבן עם מילוי גנאש קפה, שוקולד חלב עם מילוי שוקולד לבן וקוקוס, ושוקולד חלב עם מילוי קרמל מלוח.

מכיוון שהקרמל המלוח היה גולת הכותרת, אשתף אתכם בשמחה באופן ההכנה –

טופי \ רוטב קרמל מלוח

  • 200 גרם סוכר לבן
  • 90 ג' חמאה בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות
  • 120 מ"ל של שמנת מתוקה
  • כפית מלח

בסיר בינוני תניחו כוס אחת (200 גרם) של סוכר לבן רגיל. על חום בינוני תתחילו להמיס את הסוכר ולערבב באופן קבוע עם כף עץ או מרית. לאט לאט הסוכר יהפוך לגושים ולבסוף ימס לנוזל סמיך, בצבע חום זהוב. מיד כשהסוכר נמס לגמרי, הוסיפו את החמאה לסיר. תהיו זהירים כי הקרמל מבעבע!
תערבבו את החמאה בתוך הסוכר עד שהיא נמסה לגמרי. אם השומן של החמאה קצת נפרד מהקרמל, תערבבו עם מקצף ידני וזה יאחד את התערובת.
אחרי שהתערובת אחידה, שפכו בזהירות ובעדינות את השמנת המתוקה אל תוך התערובת. התערובת תבעבע ואולי אפילו תתיז, אז להיות זהירים בשלב הזה מאד.
תנו לתערובת לרתוח וממש לעלות אל שולי הסיר ואז תסירו מהאש. הוסיפו כפית שטוחה של מלח. קררו את התערובת היטב לפני השימוש בה. הקרמל נשמר עד שבועיים במקרר, ובמקפיא הרבה הרבה יותר, רק תנו לו להפשיר לגמרי לפני השימוש. בתאבון!

מודעות פרסומת

שבלולי גבינה פריכים, חמאתיים ומלאי גבינה AKA: מתכון מושלם לשבת בבוקר

20160725_213904

הגעתי למסקנה שבחצי שנה האחרונה, עמוד הפייסבוק שלי הפך למקדש לאוכל. כל הפיד שלי מורכב מקבוצות אוכל שונות, סרטונים של טייסטי ושל פוד פורן, מתכונים שחברים מעלים, ואפילו קבוצת אלכוהול אחת כדי שאקנא בכל הקוקטיילים המעולים שהיו יכולים ללכת עם האוכל שאני צופה בו.

לא על המלפפון לבדו יחיה האדם
הדבר המתסכל בסיפור הזה הוא שאף פעם אין לי מה לאכול בזמן שאני צופה בכל האוכל הזה. בדרך כלל אני נחשפת לתכנים האלה בדיוק כשאני הכי רעבה (כי אי אפשר אחרת) ובדיוק כשאני ביום הכי עמוס בעולם ואין סיכוי שאני מפסיקה את העבודה אפילו כדי להכין חביתה. זה בדרך כלל מסתכם בזה שאני יושבת מול המחשב, מדמיינת כמה מהמתכונים מולי אני אכין בסוף השבוע, ונוגסת במלפפון שאפילו לא טרחתי לקלף.

לדמיין את הטעם20160725_213915
מפעם לפעם, במיוחד בתקופות רגועות יותר, או בחגים, אני מוצאת את הזמן להכין מתכון אחד, כזה ששמרתי לי כבר הרבה זמן בצד, חלמתי עליו וידעתי שהוא הבא בתור. את המתכון הזה מצאתי בקבוצת "רעבים ברעבך" בפייסבוק, ושמרתי אותו כמעט חודש וחצי, תוך כדי שאני מדמיינת את הטעם של המאפים הפריכים והגבינתיים האלה. תאמינו לי, בסוף המציאות עלתה על כל דימיון.

 

אז יאללה, אני מפסיקה לחפור ונותנת מתכון מושלם לפינוק של שבת בבוקר-

הכנת הבצק
במיקסר עם וו גיטרה מערבבים:

  • 3 כוסות קמח תופח (או קמח רגיל עם שקית א. אפייה)
  • 200 חמאה רכה
  • גביע של שמנת חמוצה
  • ביצה אחת
  • שליש כוס של גבינה מגורדת כלשהי (פרמזן הולך הכי טוב!)
  • שן שום כתושה
  • קורט נדיב של מלח

כשכל החומרים התאחדו והבצק מוכן, אורזים אותו20160725_200158 לשעה למקרר כדי שיהיה קל יותר לעבוד אתו. אחרי שעה מוציאים, מחממים תנור ל-180 מעלות, מחלקים את הבצק לשני חצאים ומרדדים כל חצי למלבן דק יחסית.

מכינים את המילוי
בקערה מערבבים ביחד:20160725_195133

  • 200 גרם של גבינות מגורדות. אני עשיתי שילוב של קשקבל, מוצרלה, גלבוע, חמד, ואפילו קצת בולגרית. אפשר לערבב מה שרוצים, ואפשר גם רק עם סוג אחד של גבינה מגורדת (עדיף שהסוג היחיד יהיה קשקבל, הכי טעים).
  • גביע 250 ג' של גבינת שמנת נפוליאון בטעם בצל (אפשר להשתמש גם בנפוליאון זיתים או אפילו בגבינה רגילה, אבל הבצל נותן לזה טעם מושלם!)
  • 20160725_1957533 כפות קמח
  • ביצה אחת
  • מלח, פלפל וקצת פפריקה, לפי הטעם. (אפשר לטעום את המילוי לפני הוספת הביצה, ואז לתקן את התיבול לפי טעמכם).

הרכבת השבלולים
מורחים חצי מהמילוי על העלה שרידדנו ומגלגלים לרולדה. חותכים פרוסות מהרולדה בעובי סנטימטר אחד או סנטימטר וחצי (לפי גודל השבלולים שבא לכם) ומניחים על תבנית עם נייר אפייה. אם חם בחוץ מאד, וקשה לחתוך את הרולדה לפרוסות שוות, אפשר להכניס או20160725_210107תה למקפיא ל-20 דקות לפני החיתוך.

מורחים על השבלולים ביצה, מפזרים שומשום ושולחים לאפייה, עד שהשבלולים מזהיבים מאד (אפילו חומים. אפייה ארוכה עושה להם טוב)

ומה עוד צריך לדעת?
ניתן להקפיא את השבלולים לאחר האפייה ולחמם אותם כשרוצים לאכול, וניתן גם להקפיא את השבלולים הפרוסים לפני האפייה, להוציא מהמקפיא בשבת בבוקר, למרוח ביצה ושומשום ותוך זמן קצר יש לכם מאפה טרי וטעים שמפיץ ריח מושלם בכל הבית!

20160611_165311

שממיות, שמרים ורופאי שיניים – 4 דרכים להתגבר על פחדים

20150523_160750-1

אנחנו עולם פחדן. כל יום מתווספים יותר ויותר פחדים לרשימה, ופוביות הזויות צצות מכל פינה (מסתבר שאפשר לפחד ממדבקות, מישיבה, מבצק שמרים ואפילו לפחד מפוביות) אבל רובנו מחזיקים כמה פחדים בסיסיים, כאלה שלרוב מלווים אותנו לאורך כל החיים. אני מחשיבה את עצמי בנאדם עם כמויות קצת לא סטנדרטיות של פחדים. חלק מהם נורמליים והגיוניים (הפחד ממוות), וחלק מהם קצת פחות (מפחדת מגבהים נמוכים. זה אמיתי. לעמוד בקומה 30 של מגדל זה סבבה, אבל לעמוד על חלק יותר גבוה של מדרכה מלחיץ אותי).

שני הפחדים העיקריים בחיי שונים זה מזה מאד – הפחד משממיות והפחד מרופאי שיניים. את רופאי השיניים ניתן להסביר, הייתה לי סדרה של רופאי שיניים גרועים בילדותי, אחד שבטעות שיתק לי את הלסת ולא יכולתי לפתוח את הפה כמה שבועות, אחת שבטעות חתכה לי את הלשון והשאירה לי צלקת עליה עד היום. בסך הכל הגיוני שאפחד. הפחד משממיות הוא די תלוש. הן לא מזיקות בעליל ואני משמעותית יותר גדולה מהן. ועדיין, אני יכולה לבכות כשיש אחת כזו בסביבתי (או להקיא, אגב) ואני לא מרשה לאמא שלי לכחכח בגרון לידי רק כי זה נשמע לי דומה לקול שהן משמיעות כשהן קוראות לשממית אחרת.

על שני הפחדים האלה, ועל עוד כמה אחרים, הצלחתי להתגבר בכמה שיטות שונות, והרי הן מוצגות לפניכם.

 231Hהכרת האויב – כשאני מפחדת ממשהו, למשל מחלות, אני אוהבת לקרוא עליו כמה שיותר. ככל שאדע יותר על סימפטומים למחלה מסוימת, מה גורם לה ואיך ניתן להימנע ממנה, כך ארגיש יותר בטוחה. בגדול, זה לא שהפחד מסרטן ריאות יגרום לי להפסיק לעשן (וחבל), זה פשוט שעצם הידיעה שסיגריות הן הגורם, קצת מרגיע את הפחד. מטומטם? תנסו בעצמכם. ידע זה כוח, חברים!

 

250H

למה במציאות הן לא כאלה מרשימות?…

עימות ישיר מול הפחד – בסך הכל, כשזה קרה לי, זה לא שממש בחרתי בזה או עשיתי את זה במודע. פשוט יצאתי יום אחד אל המרפסת שלי, ושממית שכנראה בדיוק טיילה לה על דלת המרפסת, נבהלה ועשתה את מה שתמיד אמרו לי שלעולם לא יקרה ("שממיות לא קופצות ולא נופלות, מה את מפחדת?!") וזינקה היישר ממשקוף הדלת אל החזה שלי. עברו כמה שניות עד שהבנתי מה קרה כאן, דפקתי צרחה והעפתי אותה ממני (בעזרת הידיים? באמצעות כוח המחשבה? מי זוכר..). חזרתי הביתה מזועזעת. התיישבתי על המיטה וחשבתי לרגע שאני עומדת להתעלף, ואז הבנתי שזהו. הנורא מכל קרה והתמודדתי אתו. אני חזקה, אני מהממת. איזו חוויה מעצימה, הידד אני!

הימנעות – אל תתנו לאף אחד לשקר לכם. הימנעות מפגישה עם גורם הפחד זו הדרך הטובה ביותר להתמודד. לא צריך לעשות את החיים קשים, אפשר פשוט לעצום עיניים, להתעלם מהפחד והחיים טובים שוב. כך אני עשיתי עם עניין רופאי השיניים. התעלמתי. במשך שנים לא פקדתי את משרדו. לצערי, הפעם זה לא עבד כל כך טוב. טיפולי שיניים בשווי 20,000 שקלים הצטברו, אבל ניחא. לפחות היו כמה שנים של שקט. לאחרונה גיליתי משחת שיניים חדשה בשם ביו-ריפייר (Biorepair) אשר הצהירה שהיא יוצרת הגנה על השיניים, מתקנת את אמייל השן, ובסופו של דבר, מצמצמת את הצורך בביקורים אצל רופאי השיניים (ובהתאם, מצמצמת עלויות). בנוסף, והדבר שהכי מדבר אליי, היא מפחיתה את רגישות השן לחום ולקור, מה שאומר שאפשר לחזור להנות מגלידה בחורף. הידד! כששמעתי על אתגר ביו-ריפייר (בו משתמשים חודש במשחה ומדווחים על תוצאות) – החלטתי שאני חייבת לנסות. כל דרך להימנעות לגמרי שווה את הניסיון (:

20150523_154135והתמודדות עם פחד אחד אחרון – כמו כמעט כל אדם שאוהב את תחום האפייה והמטבח, גם אני פחדתי משמרים. הזהירו אותי שאלה בצקים מסובכים וקשים, שחייבים לעבד אותם שנים כדי שיצליחו, שחייבים לבדוק שהשמרים עוד חיים, שקל לפשל בבצק שמרים. ואני? כיאה למישהי שכל כך אוהבת לפחד, האמנתי. המתכון הבא הוא אחד מניסיונות השמרים הראשונים שלי, וזה שגרם לי להבין שאסור לי להאמין לכל מה שאני שומעת. הוא קל, הוא פשוט, הוא ממלא את הבית בריחות של שמרים, שום ופרמזן, והוא תמיד מצליח.

לחמניות שום ופרמזן

אל המיקסר עם וו לישה זורקים 3 כוסות של קמח רגיל,
כפית שמרים יבשים,
כף סוכר,
כף שמן,
כוס מים,
כפית מלח,
2 שיני שום כתושות,
70 ג' פרמזן (גם קשקבל יעבוד)
ומערבבים במשך 12 דקות. תודו שעד עכשיו זה סופר פשוט…

את הבצק המוכן מניחים בקערה משומנת, משמנים את החלק העליון שלו ומשאירים להתפחה לשעה. אחרי שתפח מחלקים ל-15 חלקים (כל אחד צריך לשקול בערך 50 ג') ויוצרים עיגולים הדוקים על משטח מקומח. מניחים בתבנית משומשת ומתפיחים שוב, בין חצי שעה לשעה (תלוי בטמפרטורה בחוץ). מברישים בביצה טרופה, מכסים בשומשום ואופים ב-170 מעלות למשך 20 דקות בערך, או עד שהלחמניות שחומות ויפות.
בהצלחה (:

20150523_160803

פיצת צ'יזי בייטס ביתית

20160130_160103

 

ללא מילים הפעם,
רק מתכון,
ותיבת התגובות למטה שממתינה שתבואו לכתוב לי כמה זה טעים ושאתם מעריצים אותי שהבאתי את הדבר הזה אל תוך חייכם.
קדימה.

לבצק:
כוס ושמינית מים חמימים (38 מעלות, ליתר דיוק)
3 כפות סוכר
1.5 כפיות שמרים יבשים
1.5 כפיות מלח
1.5 כפות שמן זית
3 כוסות קמח

בקערה מערבבים מים וסוכר, מפזרים את השמרים מלמעלה ומניחים להם, ללא ערבוב. אחרי שהשמרים מתחילים להעלות קצף, מוסיפים מלח, שמן וקמח. מערבבים עד שנהיה בצק, לשים נמרצות עד שנהיה חלק. בערך 3 דקות (אפשר במיקסר עם וו לישה ואפשר בידיים). אם הבצק אקסטרה דביק מוסיפים קצת קמח.
משמנים קערה עם שמן, מצפים את כדור הבצק היטב בשמן ומניחים בקערה. מכסים עם מגבת לחה ומתפיחים בין שעה לשעתיים.

לרוטב:
בסיר או מחבת עם שוליים גבוהים שמים 2 כפות שמן ומטגנים 2 שיני שום כתושות. כשהן מתחילות להזהיב מוסיפים 3 עגבניות בשלות, מקולפות וחתוכות לריבועים קטנים. מטגנים ונותנים לעגבניות להגיר נוזלים. מוסיפים מלח, פלפל, כפית סוכר וקצת א. מרק. מוסיפים 2 כפות גדושות של רסק עגבניות ומסיימים באורגנו. אם העגבניות לא הגירו מספיק מיץ, רוב הסיכויים שתצטרכו להוסיף חצי כוס מים בערך, לערבב עד שזה סמיך אבל עדיין רוטב ולא משחה. מקררים.

ההרכבה:
אחרי שהבצק תפח, מעבירים אותו היישר אל תבנית (אני השתמשתי בתבנית תנור רגילה, גדולה יחסית) עם נייר אפייה משומן, ומתחילים לפתוח את הבצק על הנייר לצדדים, עם האצבעות. אין צורך לרדד. משאירים שוליים גבוהים של הבצק. לוקחים אצבעות מוצרלה (אני קניתי של חברת עמק, הן עטופות בנפרד ומאד נוחות) ומתחילים לסדר אותן בשוליים. אחרי שסידרנו אותן, עם מרווחים קטנים יחסית, מתחילים להשתמש בעודפי הבצק שדחפנו לשוליים כדי לכסות את האצבעות. מקפידים להדק את הבצק היטב.
עם סכין נחתוך כל אצבע ל-3 חלקים, כל חלק נסובב כלפי חוץ, כדי שבמקום להיות אנכי, הוא יהיה מאוזן, ונהדק את הבצק בקצוות כדי שלא תנזל המוצרלה החוצה. מורחים את הרוטב, מכסים בגבינה ובתוספות כאוות נפשנו ואופים בחום של 230 מעלות למשך 15 דקות (שליש תחתון של התנור).

בינתיים ממיסים רבע חבילת חמאה (25 ג') ומוסיפים לה כפית אבקת שום. כשהפיצה יוצאת מהתנור, מברישים מיד את הצ'יזי בייטס בחמאת השום ומגישים. טעים טעים!

קצרצר חורפי – אצבעות פילו במילוי בשר טחון

20160124_203418

החורף הזה משגע אותי. כל מה שמתחשק לי לעשות כל היום זה:

  • לא לעבוד
  • לעמוד במטבח ולהכין אוכל
  • לאכול את מה שהכנתי

בסך הכל, לא שגרת חיים בריאה במיוחד, מה גם שסעיף מס' 1, מפתה ככל שיהיה, לא ממש מתאפשר אם אני רוצה להמשיך לקנות דברים ולחיות.
אז אני חורקת שיניים, עובדת 10-12 שעות ביום ומפנטזת על מה שאכין בסוף השבוע. בשישי האחרון מימשתי את הפנטזיה והכנתי עוגיות שוקולד פאדג' בראוני הכי טעימות בעולם, שלצערי התחסלו עוד לפני שהספקתי לחשוב על לצלם, וקצת נרגעתי.
או לפחות כך חשבתי.

ביום ראשון התעוררתי לסערה קשה עם גשם שלא מפסיק לרדת, תאבון שליווה אותי כל היום, ובעיקר – תירוץ אולטימטיבי. הפסקות חשמל שכיבו לי את המחשב כל רבע שעה ולא נתנו לי לעבוד. מי אני שאתנגד לגורל?
שמתי פעמיי אל המטבח, הפשרתי חבילה שלמה של בצק פילו ששכב לי במקרר והלאה לעבודה

20160124_202059

לעבודה-
מתחילים עם בצל גדול קצוץ במחבת חמה עם שמן,
מוסיפים בערך חצי קילו של בשר טחון ומתחילים לערבב.
מתבלים במלח, פלפל שחור, אבקת מרק עוף, קצת כמון וקצת כורכום.
אחרי שהבשר משנה צבע ומתחיל להיות מוכן מוסיפים עגבנייה אחת בשלה מגורדת (ללא קליפה),
וכפית גדושה של רסק עגבניות.
מערבבים היטב עד שהבשר מוכן וטעים (לא לשכוח לטעום ולתקן את התיבול!)
מורידים מהאש ומוסיפים חופן צנוברים קלויים וקצת פטרוזיליה קצוצה טריייה.

מתחילים עם הבצק-
מחממים תנור ל-180 מעלות
פורשים את הבצק על השיש ומכסים את כולו במגבת גדולה לחה.
מוציאים עלה אחד וחותכים לשניים,
מורחים את העלה בשמן זית או שמן רגיל, מניחים כף וחצי של מילוי בקצה העלה ומתחילים לגלגל לאורך, כמו אגרול.
מקפלים פנימה את שני קצוות העלה, ומגלגלים עד לסגירה. מניחים בתבנית עם נייר אפייה.
זכרו- פילו מתייבש מהר לכן להוציא מתחת למגבת עלה אחד בכל פעם, לסיים ורק אז להוציא את העלה הבא.

מורחים בביצה, מפזרים שומשום ואופים ב-180 מעלות למשך בערך 30 דקות (עד שמזהיב לגמרי).

נשאר לכם פילו מיותר?

20160124_204331
לוקחים קערה ומניחים בה כוס של אגוזים מרוסקים, כל מה שיש לכם בבית (אני עשיתי שילוב של פקאן, מלך ושקדים).
מוסיפים שליש כוס סוכר, 2-3 כפות של מים, מעט מעט גרד לימון וכפית פירורי לחם ומערבבים.
זה יהיה המילוי המתוק שלכם. את האצבעות מגלגלים באותה דרך כמו המילוי הבשרי,
ומקבלים מעדן דמוי בקלאווה עם קרמל ואגוזים! (לא לשכוח לבזוק קצת אבקת סוכר כשזה יוצא מהתנור!)

20160124_204248

אם תהיתם, לא באמת עצרתי שם וגם דאגתי להכין פאי עם קרם פטיסייר ותותים, אבל זה כבר לפוסט הבא…

IMG_20160124_204051

כדורי גבינה ושוקולד – טעמים של ילדות

20150509_160251-1

נכון שבא לכם כזה?..

 

היחסים שלי עם אוכל תמיד היו מעט מסובכים. מהרגע שנולדתי הייתי מאד מאד בררנית ואמא שלי מספרת שאפילו לינוק יותר מדי לא ממש הסכמתי. תמיד הרגשתי קודם כל מרקם, לפני ריח וטעם, לכן דברים רבים סירבתי אפילו לטעום לאורך כל שנות ילדותי. במהלך העשור וחצי הראשון לחיי התקיימתי על כמה מוצרים בסיסיים (לחם, חומוס, ירקות, חזה עוף) וסירבתי לנסות כל דבר שחורג מהתפריט. ללכת איתי למסעדות היה סיוט כי לרוב לא מצאתי מה לאכול שלא נדבר על זה שמעולם לא הלכתי להתארח אצל חברים שלי לארוחה כי סירבתי לאכול מה שאני לא מכירה.

החך שלי מתבגר!
היום אני גאה לומר שעשיתי עבודה די משמעותית על עצמי. אני עדיין אוכלת פחות מבחר משאר העולם, אבל נפתחתי ואני מתנסה לפחות פעם בחודש במאכל או ברכיב חדש שמעולם לא טעמתי. אני מזמינה דברים מעט יותר מאתגרים במסעדות, ואני אפילו אוכלת מדי פעם בבתים של חברים. לא הישג שמצדיק פרס נובל אמנם, אבל עבורי זה היה די גדול.

הדבר המצחיק בשינוי הוא שאת כל מה שאכלתי כשהייתי קטנה – היום אני כמעט ולא מסוגלת להכניס לפה. טעמים שאהבתי וחייתי עליהם, הפכו להיות מאוסים מבחינתי ויש רכיבים שלא נגעתי בהם למעלה מ-15 שנה, כאלה שפעם הרכיבו את כל התזונה שלי. הדבר היחיד שאיכשהו מלווה אותי מאז ועד היום הוא השילוב בין גבינה לשוקולד.

טעם של ילדות
נשמע מצחיק, אני יודעת, אבל עבורי אחד הפינוקים בתור ילדה היה לקחת פרוסת לחם, למרות עליה גבינה לבנה ומעל ממרח שוקולד. היום אני אמנם כבר לא אוכלת את זה בתצורה הזאת, אבל במהלך שנותיי כקונדיטורית תמיד חיפשתי דרכים חדשות ומעניינות להכניס את שני הרכיבים האלה לתוך קינוח מפנק. במתכון שאני מביאה בפניכם היום, נתקלתי במקרה, בגרסה אחרת לחלוטין, אימצתי אותו לעצמי, שיניתי בו לא מעט והפכתי אותו למה שכולם מבקשים ממני להכין כשתורי להביא קינוח לפיקניק או ארוחה.

במהלך השנים הכנתי את המתכון הזה תמיד עם גבינת נפוליאון הרגילה. המליחות העדינה שיש בה משתלבת מושלם עם שאר הרכיבים, אבל כשגיליתי שנפוליאון הוציאו גרסה עם אחוזי שומן מופחתים, ידעתי שזו הולכת להיות הגבינה האולטימטיבית למתכון הזה! הוא פשוט, לא מצריך הרבה מרכיבים, ניתן לשחק אתו כמה שרוצים, והכי חשוב – הוא נראה כאילו עבדתם עליו במשך שעות. מה כבר יכול להיות רע?

כדורי עוגיות וגבינה

16 עוגיות – הן יכולות להיות אוריאו, שוקולד צ'יפס, עוגיות חמאה, קרמוגית או ערבוב של סוגים. כל מה שיש בבית. זה בסדר גם אם הן לא הכי טריות, זה אפילו יותר טוב.
2 כפות גדושות של גבינת נפוליאון 16% בטעם טבעי
100 ג' שוקולד חלב
100 ג' שוקולד לבן
2 כפות שמן
ותוספות לבחירתכם- אני מוסיפה מחית נוגט \ ממרח נוטלה + אגוזים \ שקדים \ פקאנים קצוצים היטב – לא חייבים אם לא רוצים, זה טעים גם בלי.

אופן ההכנה
מרסקים את העוגיות היטב. לא אבקה, אבל שגם לא יהיו גושים גדולים מדי. מוסיפים את הגבינה לתערובת, ואת שאר הטעמים. אם העיסה קשה מדי לערבוב, אפשר להוסיף 2 כפיות של חלב או או שמנת מתוקה כדי לרכך. מערבבים היטב עד שמתקבלת עיסה אחידה ומניחים במקרר ל-20 דקות להתייצבות.

2015-05-09_21.15.43

מרסקים את העוגיות, מוסיפים את הגבינה, מערבבים לתערובת אחידה.

לאחר שהתערובת התייצבה, מוציאים מהמקרר ומכינים תבנית עם נייר אפייה. בכפות הידיים לוקחים כדורים מהתערובת, מכדררים לעיגול יפה ומניחים על התבנית. מכניסים לפריזר וממיסים בינתיים את השוקולד. בשתי קערות נפרדות מניחים את השוקולדים השונים ומוסיפים לכל אחת מן התערובות כף שמן. אני ממיסה במיקרוגל בפולסים של 20 שניות, כשבין פולס לפולס, אני מערבבת היטב. אחרי בערך פעמיים התערובת אחידה ונמסה.

20150509_151511

טיפ לעיגולים מושלמים- להרטיב מעט את כפות הידיים

מוציאים את הכדורים הקרים מהפריזר וטובלים בעזרת מזלג בשוקולד. חצי מהתערובת בשוקולד לבן וחצי בחלב. מניחים על התבנית ומחזירים למקרר להתמצקות.
בשלב הטבילה ניתן לעטר את הכדורים באגוזים, סוכריות או האופציה האהובה עליי- שקדים פרוסים קלויים.

20150509_160259-1

מתכון מושלם לחג שבועות הקרב ובא, או לכל מי שכמוני, מכור לשילוב בין שוקולד לגבינה!