כך תצילו את הילד שלכם מחנק

baby-care-child-cute-hand-face-sleep-sleeping

בקיץ שעבר, ביום חמישי חם במיוחד, נולד לחברים טובים שלי ילד. זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, אבל זה לא שהם סתם "חברים טובים". זה חברים טובים. כאלה שאיתי כבר שנים, כאלה שהם בדיוק כמו משפחה. התינוק האהוב הזה נולד מוקדם מדי ועם מום שמחבר את קנה הנשימה שלו אל הקיבה, במקום אל הריאות. באותו יום חמישי, כשחברה שלי הייתה בחדר הניתוח לאחר הלידה, ישבתי עם החבר הזה שלי, שהוא כמו אח, על ספסל מחוץ לבית החולים, וראיתי אותו מסתכל עליי בעיניים דומעות, קרועות לרווחה ואומר לי "אני לא יכול שזו תהיה טרגדיה. אני לא יכול".

2230733716_ba462d2467_zילד הפלא
התינוק הזה הוא ילד הפלא שלנו. אחרי מאבק נחוש של חודש וחצי בטיפול נמרץ בפגיה, התמודדות עם ניתוח כשהיה בן פחות מ-24 שעות, התמודדות עם צהבת שהחריפה וסיבוכים חדשים שעלו מדי יום, סוף סוף זכיתי להחזיק אותו בזרועותיי וידעתי שטרגדיה לא תהיה כאן. רק אושר.
והוא באמת ילד של אושר. אין דרך אחרת להגדיר את זה. הוא בן 10 חודשים והוא מחייך לכולם, מחייך לעולם עם כל הפרצוף, העיניים והלב, וכל מי שפוגש אותו אומר – אין מה לעשות. הילד כובש.

דברים שאי אפשר לשכוח
העבודה איתו היא יומיומית וקבועה. ההורים שלו לוקחים אותו לפיזיותרפיה, עוזרים לו בהתפתחות, עובדים איתו ללא הרף כדי שידביק את הפער שצבר בהיותו פג ולא מתייאשים לרגע. אבל לצערנו, לפעמים ההפתעות באות מהכיוון הכי לא צפוי. לילה אחד, לפני חודשיים, אני מקבלת טלפון מאותו חבר. בין בליל המילים וסערת הרגשות, אני מבקשת ממנו להירגע ושואלת "מה קרה?!". "הילד נחנק", הוא עונה לי, נחנק בעצמו ממילותיו. לאחר שנרגע קצת סיפר לי כי שעתיים לאחר שהרדים אותו, שמע את התינוק בוכה חרישית ונכנס לחדר כדי לבדוק מה שלומו. את המחזה שראה, הוא אומר שלא ישכח לעולם. תינוק הפלא שלנו שוכב בעריסה, כחול ונאבק על נשימותיו.

איך עושים הנשמה לתינוק?
נראה לי שרוב ההורים שאני מכירה היו קופאים ברגע הזה. אני יודעת שאני הייתי קופאת. אבל הוא, אולי מתורגל בעמידה בלחצים, אולי בזכות האדרנלין ההורי שהתפרץ, ואולי פשוט כי כזה הוא – קפץ והרים אותו, הורה לאשתו להתקשר לאמבולנס והחל לנסות ולפנות לילד נתיב אוויר. בזמן שמד"א על הקו עם אשתו, החל החבר לבצע הנשמה מפה לפה ופתאום זה קרה- הילד לקח נשימה עמוקה של אוויר והצבע הכחול החל לפנות את מקומו ללחיים ורדרדות. השאלה הראשונה ששאלתי אותו היא "איך ידעת מה לעשות? לקחת שיעורי עזרה ראשונה לתינוקות?" והוא סיפר לי שבזמנו הם קיבלו שיעור קצר בפגייה. אותו שיעור בתוספת התושייה הבסיסית שלו הם שהצילו את חייו של הילד באותו לילה מפחיד.

baby-child-hands-mouth-people

איך זיהום קטן בדרכי הנשימה הופך לעניין של חיים ומוות?
בדיעבד הסתבר שבשל אותו מום איתו נולד הילד, הוא סובל מהיצרות של קנה הנשימה, מה שמקשה על הנשימה שלו, וגורם לכל זיהום הכי קטן (זיהום אוויר, אלרגיה, שפעת או וירוס שמסתובבים) לפתח בצקת בקנה הנשימה שלו, שעוברת רק בעזרת סטרואידים. עד שהילד יגדל ויתפתח, ואיתו יגדל גם קנה הנשימה באזור בו הוא נותח, הוא חשוף לסכנות כאלה ויש לתת תשומת לב מיוחדת לנשימה שלו. התפתחות של בצקת בקנה הנשימה יכולה לקרות גם לילדים שלא נולדו עם המום הזה, אבל סובלים מקנה נשימה רגיש וסטרידור.

אז למה לא מלמדים את ההורים?
בסופו של דבר, הכל הסתיים לטובה. הקטנצ'יק בריא ושלם, טפו טפו, בלי עין הרע. אבל כל הסיפור הזה גרם לי לחשוב. התקשרתי לכל אחד מהחברים שלי שהם הורים ושאלתי אותם אם הם עברו קורס החייאה ועזרה ראשונה לתינוקות, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, הודו בבושת פנים שלא. ואני לא יכולה שלא לתהות – איך זה לא א' ב' לפני שאתם מביאים ילדים? איך לא מעבירים את זה כחלק מתכני הלימוד בקורס הכנה ללידה? איך לא מלמדים את הבסיס בכל תינוקייה בארץ? יש לי תחושה שלו היו מלמדים אפילו שעה אחת של הבסיס בהחייאה לתינוקות, היינו מצליחים להציל הרבה יותר תינוקות מחנק, או חס וחלילה ממוות. אני קוראת לכם לשתף את הסיפור הזה, או סיפורים אחרים שלכם, אצל כמה שיותר הורים לתינוקות בסביבתכם ולהעלות את המודעות לצורך הבסיסי הזה.

מוקדש לאריה הקטן שלי, שהוכיח לי שחיוך זה הכלי הכי חשוב שיש,
ולאבא שלו, הלוחם, שמוכיח לי את זה כבר 20 שנה.

baby-feet-newborn-leg-baby-child-small-childhood

מודעות פרסומת

שממיות, שמרים ורופאי שיניים – 4 דרכים להתגבר על פחדים

20150523_160750-1

אנחנו עולם פחדן. כל יום מתווספים יותר ויותר פחדים לרשימה, ופוביות הזויות צצות מכל פינה (מסתבר שאפשר לפחד ממדבקות, מישיבה, מבצק שמרים ואפילו לפחד מפוביות) אבל רובנו מחזיקים כמה פחדים בסיסיים, כאלה שלרוב מלווים אותנו לאורך כל החיים. אני מחשיבה את עצמי בנאדם עם כמויות קצת לא סטנדרטיות של פחדים. חלק מהם נורמליים והגיוניים (הפחד ממוות), וחלק מהם קצת פחות (מפחדת מגבהים נמוכים. זה אמיתי. לעמוד בקומה 30 של מגדל זה סבבה, אבל לעמוד על חלק יותר גבוה של מדרכה מלחיץ אותי).

שני הפחדים העיקריים בחיי שונים זה מזה מאד – הפחד משממיות והפחד מרופאי שיניים. את רופאי השיניים ניתן להסביר, הייתה לי סדרה של רופאי שיניים גרועים בילדותי, אחד שבטעות שיתק לי את הלסת ולא יכולתי לפתוח את הפה כמה שבועות, אחת שבטעות חתכה לי את הלשון והשאירה לי צלקת עליה עד היום. בסך הכל הגיוני שאפחד. הפחד משממיות הוא די תלוש. הן לא מזיקות בעליל ואני משמעותית יותר גדולה מהן. ועדיין, אני יכולה לבכות כשיש אחת כזו בסביבתי (או להקיא, אגב) ואני לא מרשה לאמא שלי לכחכח בגרון לידי רק כי זה נשמע לי דומה לקול שהן משמיעות כשהן קוראות לשממית אחרת.

על שני הפחדים האלה, ועל עוד כמה אחרים, הצלחתי להתגבר בכמה שיטות שונות, והרי הן מוצגות לפניכם.

 231Hהכרת האויב – כשאני מפחדת ממשהו, למשל מחלות, אני אוהבת לקרוא עליו כמה שיותר. ככל שאדע יותר על סימפטומים למחלה מסוימת, מה גורם לה ואיך ניתן להימנע ממנה, כך ארגיש יותר בטוחה. בגדול, זה לא שהפחד מסרטן ריאות יגרום לי להפסיק לעשן (וחבל), זה פשוט שעצם הידיעה שסיגריות הן הגורם, קצת מרגיע את הפחד. מטומטם? תנסו בעצמכם. ידע זה כוח, חברים!

 

250H

למה במציאות הן לא כאלה מרשימות?…

עימות ישיר מול הפחד – בסך הכל, כשזה קרה לי, זה לא שממש בחרתי בזה או עשיתי את זה במודע. פשוט יצאתי יום אחד אל המרפסת שלי, ושממית שכנראה בדיוק טיילה לה על דלת המרפסת, נבהלה ועשתה את מה שתמיד אמרו לי שלעולם לא יקרה ("שממיות לא קופצות ולא נופלות, מה את מפחדת?!") וזינקה היישר ממשקוף הדלת אל החזה שלי. עברו כמה שניות עד שהבנתי מה קרה כאן, דפקתי צרחה והעפתי אותה ממני (בעזרת הידיים? באמצעות כוח המחשבה? מי זוכר..). חזרתי הביתה מזועזעת. התיישבתי על המיטה וחשבתי לרגע שאני עומדת להתעלף, ואז הבנתי שזהו. הנורא מכל קרה והתמודדתי אתו. אני חזקה, אני מהממת. איזו חוויה מעצימה, הידד אני!

הימנעות – אל תתנו לאף אחד לשקר לכם. הימנעות מפגישה עם גורם הפחד זו הדרך הטובה ביותר להתמודד. לא צריך לעשות את החיים קשים, אפשר פשוט לעצום עיניים, להתעלם מהפחד והחיים טובים שוב. כך אני עשיתי עם עניין רופאי השיניים. התעלמתי. במשך שנים לא פקדתי את משרדו. לצערי, הפעם זה לא עבד כל כך טוב. טיפולי שיניים בשווי 20,000 שקלים הצטברו, אבל ניחא. לפחות היו כמה שנים של שקט. לאחרונה גיליתי משחת שיניים חדשה בשם ביו-ריפייר (Biorepair) אשר הצהירה שהיא יוצרת הגנה על השיניים, מתקנת את אמייל השן, ובסופו של דבר, מצמצמת את הצורך בביקורים אצל רופאי השיניים (ובהתאם, מצמצמת עלויות). בנוסף, והדבר שהכי מדבר אליי, היא מפחיתה את רגישות השן לחום ולקור, מה שאומר שאפשר לחזור להנות מגלידה בחורף. הידד! כששמעתי על אתגר ביו-ריפייר (בו משתמשים חודש במשחה ומדווחים על תוצאות) – החלטתי שאני חייבת לנסות. כל דרך להימנעות לגמרי שווה את הניסיון (:

20150523_154135והתמודדות עם פחד אחד אחרון – כמו כמעט כל אדם שאוהב את תחום האפייה והמטבח, גם אני פחדתי משמרים. הזהירו אותי שאלה בצקים מסובכים וקשים, שחייבים לעבד אותם שנים כדי שיצליחו, שחייבים לבדוק שהשמרים עוד חיים, שקל לפשל בבצק שמרים. ואני? כיאה למישהי שכל כך אוהבת לפחד, האמנתי. המתכון הבא הוא אחד מניסיונות השמרים הראשונים שלי, וזה שגרם לי להבין שאסור לי להאמין לכל מה שאני שומעת. הוא קל, הוא פשוט, הוא ממלא את הבית בריחות של שמרים, שום ופרמזן, והוא תמיד מצליח.

לחמניות שום ופרמזן

אל המיקסר עם וו לישה זורקים 3 כוסות של קמח רגיל,
כפית שמרים יבשים,
כף סוכר,
כף שמן,
כוס מים,
כפית מלח,
2 שיני שום כתושות,
70 ג' פרמזן (גם קשקבל יעבוד)
ומערבבים במשך 12 דקות. תודו שעד עכשיו זה סופר פשוט…

את הבצק המוכן מניחים בקערה משומנת, משמנים את החלק העליון שלו ומשאירים להתפחה לשעה. אחרי שתפח מחלקים ל-15 חלקים (כל אחד צריך לשקול בערך 50 ג') ויוצרים עיגולים הדוקים על משטח מקומח. מניחים בתבנית משומשת ומתפיחים שוב, בין חצי שעה לשעה (תלוי בטמפרטורה בחוץ). מברישים בביצה טרופה, מכסים בשומשום ואופים ב-170 מעלות למשך 20 דקות בערך, או עד שהלחמניות שחומות ויפות.
בהצלחה (:

20150523_160803